בתיכון ב-י"ב התגבשה קבוצת בנים בנות לגרעין נח"ל בשם "אתגר" וריקילה בתוכו. בהמשך יצאו לשל"ת ראשון בקיבוץ דפנה.

לאחר הטירונות הוצע לריקילה לעבור קורס מדריכי טיולים וידיעת הארץ במסגרת השרות בנח"ל, שהתקיים ע"י חברת "ארץ מורשת" בירושלים.

בסיום הקורס ולאחר קבלת תעודת מוסמך חזרה לגרעין, שהוצב למשמרת בהיאחזות "תפוח", ומשם יצאה בתחילה יום-יום לאריאל כמורה חיילת לפעילויות בבתי ספר וגני ילדים בתאום עם החברה למתנ"סים בנוסף לתפקידיה בהיאחזות.

לאחר השחרור ריקילה ירדה לאילת, כרבים אחרים, ועבדה בבתי מלון ובחברת שמירה. אבל היה זה פסק זמן, כשהכיוון ברור- לעסוק בחינוך.

במקביל לעבודתה בהמשך כמדריכה וגם כאם בית בשתי פנימיות למדה ב"בית-ברל" וגם בהדסה נעורים לתואר מדריך מוסמך ומדריך בכיר, כשאת שניהם סיימה בהצלחה.

ב- 98 התקבלה לעבודה ב"מבואות ים" במכמורת כאם בית, ומאוחר יותר גם שמשה בתפקיד עורכת עיתון תלמידי מבואות ים, "קול-הים".

· במקביל לעבודתה למדה ריקילה לתואר ראשון במכללת בית ברל חינוך בלתי פורמלי, וסיימה בהצלחה. קבלת תואר ב-6/2004 (תמונה באלבום התמונות).

· ב-2004 גם סיימה הסבה למורים.

· ב-2004 נרשמה והתקבלה ללימודי תואר שני באוניברסיטת ת"א, והייתה אמורה להתחיל ללמוד בסוף 2004.

עד כאן מעט ובקצרה ציוני דרך בחייה של אור-ריקילה (איקיה) ז"ל

קצת יבש ? לא למי שמכיר מקרוב. יש הרבה עומק ורוחב מעבר לכתוב כאן. בכל מהלך חייה היום היה קצר מדי. תמיד היו חסרים מספר שעות. הקצב מהיר וההספקים גבוהים. לא היה דבר, שעבר לידה ונשאר ללא תגובה.

כמה אכזרי וכואב לנו ההורים לכתוב את הדברים האלו לזכרה של בתנו האהובה והיקרה,

אור-ריקי ז"ל (איקיה)